למה דווקא עכשיו?

אני מאמינה שתבינו בדיוק למה אני מתכוונת…

עם כל העומס, הסחות הדעת,

הרעשים הפנימיים והחיצוניים,

החדשות הקשות, הקצב המהיר של החיים…

לא פלא שאנשים רבים כל כך

מרגישים אבודים ומיואשים.

הפער בין איך שהם רוצים לחיות -

לבין איך שהם באמת חיים,

יכול להרגיש גדול מאוד,

עמוק ומתסכל.

 

יש שיגידו:

״למי יש זמן בכלל לחלום ולהגשים

לדאוג לעצמו, ללב, לנשמה

כשהמדינה במלחמה

ארוכה ועצובה״

 

תראו,

זה יכול להרגיש ככה, אני באמת מבינה

אבל אם נוותר על עצמנו, על הלב שלנו,

מה עוד ישאר? איך נתמוך בעצמנו?

איך נוכל לתמוך בסביבה שלנו?

ויותר מזה -

מה אם נגלה

שכל האתגרים האלו

גם כאן כדי לאפשר לנו להתחזק

ולהחזיר אותנו לדבר היחיד שאנחנו

יכולים להיתמך בו ולסמוך עליו תמיד:

העוצמה הפנימית